את מתקשרת אליי
ומספרת לי
שבמשך 4 חודשים התינוק הרך שלך ישן עלייך בלילה.
הוא ישן טוב, אולי את פחות, זה נכון.
אבל היתה הרגשה שזה בדיוק מה שטוב לו.
עברו עוד חודשיים,
אולי שלושה...
הוא קם לאכול 3 פעמים בלילה וחוזר לישון.
אז מה אם קמתם 3 פעמים ועוד פעמיים למוצץ ?!
ומה עם בעלך כבר מזמן עבר לגור בסלון?!
התינוק שלך ישן טוב. גם אם אתם פחות,
זה הרגיש לכם נכון.
אתם זורמים איתו ועם כל הצרכים שלו.
המתוק הזה כבר כבר גדל.
הוא בן שבעה חודשים,
אולי יותר.
הוא עדיין מתעורר בלילה 3 פעמים,
האמת שזה בלילה מצוין.
אבל הוא כבר לא חוזר לישון אחרי שהוא אוכל.
הוא עירני ואת מוצאת את עצמך מבלה שעות בלילה בניסיון להחזיר אותו לישון.
ומשהו פה כבר מרגיש לך פחות נכון.
את עייפה, זה נכון,
כבר שכחת מה זה לא להיות עייפה.
שכחת מה זה להנות מערב רגוע עם כוס יין או לצאת מדי פעם.
אבל את זה נשים בצד.
משהו אחר מציק לך.
את מרגישה שהשינה של התינוק שלך כבר לא מספקת אותו.
הוא עייף ועצבני.
ופה את מתחילה לחפש פתרונות.
כי כשאת מרגישה שבשבילו זה כבר יותר מדי, את עוצרת הכל ומחשבת מסלול מחדש.
ובשיחה שלנו את שואלת (ספק אותי ספק את עצמך...)
אז אולי עשיתי טעות שהרגלתי אותו לישון צמוד אליי ולינוק כל הלילה?!
ואני חושבת עם עצמי.
טעות?!
את הרי אמא מדהימה.
נענית לצרכים של התינוק שלך כמו שרק את יודעת!
וגם כעת את מקשיבה לצרכים שלו. לצרכים החדשים של התינוק, שקצת גדל.
הוא כבר לא הניו בורן שחבקת בידייך כל הלילה.
הוא מסמן לך שהוא טיפה גדל והוא כבר זקוק להתאמות,
ממש כמו שהוא כבר מתחיל לזחול ולהיות עצמאי,
גם בשינה הוא רוצה לממש את היצר הזה.
אבל רק לא יודע איך.
וזה הזמן שלך, אמא מדהימה להוביל אותו לשם.
